שבילים בגינה בין המיטות: ממה לעשות
גן הירק הוא מקום בו תושבי הקיץ מבלים את מרבית השנה, מהאביב ועד סוף הסתיו. תמיד יש מספיק עבודה על זה: כאן ושתילה, השקיה וקציר, והמאבק הנצחי עם עשבים שוטים. מטבע הדברים, כל גנן רוצה להקל במעט את מטלות הגן ולהפוך את השהייה במיטות לנוחה יותר. תפקיד חשוב בכך ממלאים השבילים בין קבוצות הגידולים הנטועים, שלאורכם עוברים גננים במהלך עיבודם.
נושא זה רלוונטי במיוחד לאחר הגשמים, כאשר עשבים זוחלים מכל עבר. במזג אוויר יבש, אתה עדיין יכול לעבור בין המיטות במהלך העישוב, אך לאחר שהאדמה הופכת לרפה, רבים פשוט מחכים עד שהכל יתייבש. ובזמן הזה הגן גדל בעשבים שוטים.
לשם מה מסלולים?
לאחר שהפגינו דמיון בסידור השבילים, תוכלו להעניק לאתר מראה מקורי. אך לא מדובר רק ביופי, כי נוכחותם של קטעים מאובזרים תאפשר:
- ניכוש עשבים שוטים גם לאחר גשמים עזים;
- להסתובב בשלווה בגינה, מבלי ללכלך את הרגליים.
בזכות השבילים השטח המעובד באתר מצטמצם, שם צומחים עשבים שוטים.
המלצות לסידור מסלולים
לפני שתמשיך בהיווצרות הקטעים, כדאי לבחון כמה גורמים שיעזרו להפוך את השבילים לא רק ליפים, אלא גם למעשיים:
- כל המסלולים צריכים להיות מישרים, ללא התפתלות, וקרובים ככל האפשר למיטות;
- שניים-שלושה כבישים ראשיים ברוחב של עד 60 ס"מ מספיקים למעבר מריצה. שאר השבילים ברוחב כ- 30 ס"מ - זה מספיק למעבר.
חומר מסלול
מה הדרך הטובה ביותר לעשות שבילים בגינה בין המיטות? ישנן אפשרויות רבות לבחירת חומר, וכמעט לכולן יש צדדים חיוביים ושליליים:
- עץ. לוח רחב מונח בין השורות או עשוי ריצוף. העץ יכול לשמש למסלולים זמניים וניידים. אבל אם תשים אותו על מעברים נייחים, הוא יירקב בקרוב. בנוסף, חלזונות ושבלולים מתאספים מתחת לקרשים לחים.
- קַשׁ (נסורת, חציר, קש, דשא). כיסוי שבילים בחציר, דשא או קש יכול להכיל עשבים שוטים ולהפרות את האדמה. עם זאת, כאשר מניחים נסורת טרייה בין המיטות, קיים סיכון לחמצון אדמה.
- סידראטה... היתרון בנתיב זה הוא שחרדל, לפתית או שיבולת שועל משמשים דשן. אבל ללכת עליהם לא מאוד נוח, יתר על כן, אתה צריך לכסח באופן קבוע.
- אבן מרוסקת, חלוקי נחל, לבנים. אחת האפשרויות הטובות ביותר לסידור שבילים, בתנאי שהם נייחים. אבן כתושה וחלוקי נחל מכוסים בדרך כלל רק. אפשר להניח לבנים שלמות בפשטות בחוזקה, ושביל מבוטה נשפך מהשברי השבורים. יש לקבע את שולי המסלול באמצעות פגושים כך שהוא לא יתגנב.
- שבילי בטון - האפשרות המעשית ביותר למעברים קבועים בין המיטות. קל לטפל בהם, והעשבים לעולם לא יופיעו שם.
- המסלולים שהונחו מ גזרי עץ או אבנים בודדות, הם נקראים גם אבני דריכה. נוח לעבור לאורכם, ובמידת הצורך תוכלו לעבור למקום חדש.
גינת ירק עם מיטות נוחה מאוד, אך עם הזמן השבילים מכוסים וצריך לחפור.
הלינוליאום הישן הונח.
השכבה התחתונה היא סיגי פחם או פחם דק, ASG בינוני, אבן כתוש דק עליון, חלק 15-20 מ"מ. כתוצאה מכך הדשא אינו נובט, המים נכנסים במהירות לקרקע. ואין בוץ בגשם.
חתכנו שטיחים ושטיחים ישנים לגודל המסלולים, ובמקומות מסוימים אפילו לינוליאום, במיוחד במקום שיש יותר דשא. לחורף תלינו את השטיחים ברפת ועכשיו נניח אותם שוב.
חפרתי חריצים בגודל המסלול, מילאתי את ה- ASM, מרגמה מלט מעל, אריחי חרסינה מחרסינה ... המסלול לכל רוחב האריחים .. נוח, יפה, פרקטי ... אני יכול לשלוח תמונה